MixSage · כל הסיפורים · עב · EN · RU
סאוור

וויסקי סאוור: לימון, סוכר ומלחים במאה ה-19

שלושה מרכיבים, איזון אחד: הוויסקי סאוור הוא אב הטיפוס של כל משפחת הסאוור, ואחד המתכונים הראשונים שנדפסו בספר קוקטיילים.

השורשים של הסאוור נמצאים בים: מלחי הצי הבריטי קיבלו מנות של אלכוהול עם מיץ הדרים נגד צפדינה, וזו בדיוק הנוסחה של אלכוהול, חמוץ ומתוק. המתכון הכתוב המוכר הראשון לוויסקי סאוור מופיע בספרו של ג׳רי תומאס מ-1862, ״מדריך הברמן״, והאזכור המוקדם ביותר שנמצא בעיתון הוא מ-1870, בעיתון מקומי בווקשה שבוויסקונסין. אין ממציא אחד ידוע: הסאוור היה תבנית, לא המצאה של אדם מסוים.

במאה ה-19 הסאוור הוגש לעיתים קרובות עם מעט מים מוגזים או קישוט פירות, ובעשורים מאוחרים יותר נוסף חלבון ביצה, שנותן לו קצף משיי. גרסה עם חלבון נקראת לפעמים ״בוסטון סאוור״. בשנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20 ברים רבים עברו לתערובות חמוץ מוכנות, והמשקה איבד מהמוניטין שלו, עד שתנועת הקוקטיילים הקלאסיים חזרה ללימון סחוט טרי.

הוויסקי סאוור רשום ברשימת ה״בלתי נשכחים״ של IBA (בגרסה שבה חלבון הביצה הוא רשות), ובארצות הברית יש לו אפילו ״יום לאומי״ לא רשמי ב-25 באוגוסט. בישראל הוא אחד הקוקטיילים הנפוצים בברים, ובשנים האחרונות, עם התפתחות זיקוק הוויסקי המקומי, למשל במזקקת מילק אנד האני בתל אביב שהשיקה ב-2017 את הסינגל מאלט הישראלי הראשון, נוצרה גם אפשרות להכין אותו עם וויסקי ישראלי.

טיפ של ברמן: אם מוסיפים חלבון, מנערים קודם בלי קרח (״דריי שייק״) כדי לבנות קצף, ואז שוב עם קרח כדי לקרר. לימון חייב להיות סחוט באותו יום, ומיץ מבקבוק משטיח את המשקה. היחס הקלאסי הוא בערך 2 וויסקי, 1 לימון ו-3/4 סירופ, ומשם מכווננים לפי הוויסקי.

עובדה משעשעת: הפיסקו סאוור, הגרסה הפרואנית והצ׳יליאנית, הפך לסמל לאומי שנוי במחלוקת בין שתי המדינות, כשכל אחת טוענת לבעלות על הפיסקו עצמו.

למתכון באפליקציה: וויסקי סאוור

מקורות