וייט ליידי: מליקר מנטה בלונדון לג'ין בפריז
אותו ברמן, שני מתכונים ועשר שנים ביניהם. הוויט ליידי של היום רחוק מאוד מהגרסה הראשונה שלו.
- תקופה: 1919 (גרסת המנטה); 1929 (גרסת הג'ין)
- מקום: צ'ירו'ס, לונדון; הארי'ס ניו יורק בר, פריז
- ממציא: הארי מקלהון (מקובל, שנוי במחלוקת)
- משפחה: סאוור / משפחת הסיידקאר
לפי הגרסה המקובלת, הארי מקלהון יצר את הוויט ליידי ב-1919 במועדון צ'ירו'ס בלונדון, אבל לא עם ג'ין: הגרסה הראשונה שלו התבססה על ליקר מנטה לבן, טריפל סק ולימון. גרסה עם ברנדי ומנטה מופיעה בספרו מ-1922, והמקורות חלוקים על הרכב המתכון המוקדם המדויק.
ב-1929, כשכבר ניהל את הבר שלו בפריז, הארי'ס ניו יורק בר, מקלהון החליף את המנטה בג'ין, והגרסה הזאת היא הבסיס למשקה של היום. שנה אחר כך הופיע וייט ליידי גם בספר הקוקטיילים של סבוי של הארי קרדוק, עם יותר ג'ין, וכך הפך לסאוור ג'ין של ממש. קרדוק לא טען שהוא המציא אותו, ו-Difford's מציין שלא ברור מי השפיע על מי. יש גם טוענים נוספים לכתר, כמו ברמן בשם ויקטור ממלון גרוסוונור האוס.
בהמשך המאה ה-20 התחילו להוסיף לו חלבון ביצה, שנותן מרקם משיי וקצף לבן, אבל המתכונים המוקדמים של מקלהון וקרדוק לא כללו ביצה. המשקה נמצא ברשימת IBA, והוא דוגמה מצוינת למשפחת הסיידקאר: אלכוהול בסיס, ליקר תפוזים ולימון.
טיפ של ברמן: אם משתמשים בחלבון ביצה, מנערים קודם בלי קרח כדי לבנות קצף, ואז שוב עם קרח כדי לקרר. משתמשים בביצים טריות מאוד, או בחלבון מפוסטר. בלי ביצה, שייק חזק ומיץ לימון טרי מספיקים למשקה בהיר וחד. עובדה משעשעת: למרות השם, הוויט ליידי בלי ביצה הוא בכלל לא לבן, אלא צהבהב-שקוף.