MixSage · כל הסיפורים · עב · EN · RU
בישראל

ספריץ ענבים: התירוש של התנ״ך, הקידוש והבועות

תירוש הוא מילה מקראית, ובעברית של היום היא פשוט מיץ ענבים. כשמוסיפים לו סודה מקבלים משקה בצבע של יין שכל השולחן יכול לשתות.

ספריץ ענבים הוא משקה ביתי מודרני בלי ממציא, שהתפתח מהצורך להגיש בשבת ובחג משהו חגיגי בצבע של יין, בלי אלכוהול. כדי להבין אותו צריך לחזור לשלושה סיפורים: המילה תירוש, מיץ הענבים המפוסטר, והספריץ האירופי.

בתנ״ך התירוש מופיע שוב ושוב בצמד המילים דגן, תירוש ויצהר, כלומר תבואה, יין חדש ושמן, כסימן לברכת הארץ. החוקרים מתלבטים אם הכוונה ליין צעיר או למיץ ענבים טרי שעוד לא תסס. בעברית המודרנית המילה התקבעה כמונח למיץ ענבים, וגם המנהג לקדש על מיץ ענבים מקובל לפי רוב הפוסקים, כי גם עליו מברכים ״בורא פרי הגפן״.

אבל מיץ ענבים שאינו תוסס הוא המצאה מודרנית יחסית. ב-1869 תומס ברמוול וולץ׳, רופא שיניים מניו ג׳רזי וחבר בכנסייה מתודיסטית שהתנגדה לאלכוהול, החיל את שיטות הפסטור החדשות של לואי פסטר על מיץ ענבים כדי למנוע תסיסה. המטרה שלו הייתה מיץ לטקס הסעודה בכנסייה במקום יין. מאז מיץ ענבים בבקבוק הפך למוצר המוני, ובישראל הוא חלק קבוע מהשולחן של שבת וחג, ליד היין או במקומו.

החלק השני של השם מגיע מצפון איטליה. לפי הסיפור המקובל, חיילים ופקידים אוסטרים במאה ה-19 בחבל ונטו מצאו את היין המקומי חזק מדי, וביקשו לרסס בו מעט מים, ובגרמנית ״שפריצן״. מכאן הספריץ, שהתפתח מאוחר יותר לגרסה עם ליקר מר. ספריץ ענבים לוקח את הרעיון הבסיסי, נוזל בצבע יין ומים מוגזים, ומשאיר את האלכוהול בחוץ.

טיפ: מיץ ענבים אדום מתוק מאוד, ולכן היחס שווה בשווה עם סודה הוא נקודת התחלה טובה. פלח לימון סחוט פנימה מוסיף חמיצות שמאזנת את המתיקות ומזכירה את הרעננות של יין. מגישים בכוס יין עם הרבה קרח, וכך המשקה מרגיש חגיגי ויושב יפה ליד הבקבוקים שעל השולחן.

עובדה משעשעת: וולץ׳ עצמו לא הצליח בהתחלה, ורק בנו צ׳ארלס, גם הוא רופא שיניים, הפך את מיץ הענבים לעסק גדול. ובישראל הכינוי ״תירוש״ מופיע עד היום על בקבוקי מיץ ענבים, כמילה עברית עתיקה שמצאה חיים חדשים.

למתכון באפליקציה: ספריץ ענבים

מקורות