מוחיטו תותים: הקלאסיקה הקובנית בוורוד
רום, ליים, נענע וסודה, ועוד חופן תותים מעוכים. גרסה מודרנית בלי ממציא אחד, לקלאסיקה עם היסטוריה ארוכה.
- תקופה: מוחיטו: המאה ה-19-20; גרסת התותים: שנות ה-2000
- מקום: קובה (המוחיטו); גרסת התותים ללא מקור ידוע
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: סמאש / מוחיטו
המוחיטו עצמו הוא משקה קובני, ומקורו שנוי במחלוקת. לפי גרסה אחת הוא צאצא של ה-אל דראקה, משקה של משקאות קנה סוכר, ליים ונענע שקושר לשמו של סר פרנסיס דרייק במאה ה-16; לפי גרסה אחרת הוא התפתח בקרב עובדי מטעי הסוכר בקובה. כך או כך, במאה ה-20 הוא כבר היה משקה מוכר בהוואנה, ובר לה בודגיטה דל מדיו מזוהה איתו במיוחד.
גרסת התותים היא חידוש מודרני בלי ממציא מתועד. היא שייכת לגל של מוחיטו בטעמים שהתפשט מסוף שנות ה-90 ובשנות ה-2000, כשהמוחיטו חזר לאופנה ברחבי העולם. ההיגיון פשוט: תות מתוק וחמצמץ מתחבר טוב לליים ולנענע, ונותן צבע ורוד וארומה של פרי בלי לשנות את מבנה המשקה.
בישראל יש לשני המרכיבים המרכזיים בית טבעי: נענע טרייה נמכרת בכל שוק, ועונת התותים המקומית מגיעה בחורף ובאביב. מי שמכין בבית יכול להשתמש בנענע ובתותים מקומיים טריים, ולהתאים את כמות הסוכר למתיקות הפרי.
טיפ של ברמן: מועכים את התותים, הליים והסוכר היטב, אבל את הנענע רק לוחצים בעדינות. נענע שנקרעת לגזרים משחררת מרירות ונתקעת בקש. מוסיפים קרח גרוס, רום ורק בסוף סודה, ובוחשים מלמטה למעלה. עובדה משעשעת: בגרסאות מוקדמות של משקאות דומים בקובה השתמשו בתרכיז קנה סוכר גולמי ולא ברום מזוקק כמו היום.