רמבר דה מיין: מנהטן עם זיכרון מהוואנה
ריי, ורמוט, ליקר דובדבנים ונגיעה של אניס: וריאציה על המנהטן שנקראת על שם ספינת מלחמה שהתפוצצה בנמל הוואנה.
- תקופה: 1939 (דפוס ראשון); משקה דומה ב-1935
- מקום: הוואנה, קובה (לפי בייקר)
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: משפחת המנהטן (מעורבבים)
המתכון הופיע לראשונה בדפוס ב-1939, בספר The Gentleman's Companion של סופר האוכל והמשקאות צ'רלס אייץ'. בייקר ג'וניור. בייקר קשר אותו ללילה בהוואנה בזמן המהומות של 1933, ותיאר את הזיכרון כמעורפל. מי המציא אותו בפועל, לא ידוע. משקה כמעט זהה בשם McKinley's Delight, על שם הנשיא מקינלי, מופיע כבר ב-1935 בספר הבר של מלון וולדורף-אסטוריה הישן.
השם מגיע מקריאת הקרב של מלחמת ארצות הברית-ספרד. ב-1898 התפוצצה ספינת המלחמה האמריקאית USS Maine בנמל הוואנה, ו״זכרו את המיין!״ הפכה לסיסמה שליוותה את המלחמה. בייקר, שאהב סיפורי מסעות, נתן לקוקטייל שם שמחבר את קובה להיסטוריה האמריקאית. ב-IBA הוא רשום בקטגוריית ״הבלתי נשכחים״.
בייקר כתב ״ברנדי דובדבנים״, ובמרבית הברים כיום משתמשים בליקר דובדבנים דני. שטיפת האבסינת היא הפרט שהופך את המשקה למיוחד: כמות זעירה, רק ארומה. במתכון שבאפליקציה אפשר להחליף אותה בערק, משקה האניס של הלבנט. זו התאמה מקומית ולא חלק מהמתכון ההיסטורי, אבל שני המשקאות מבוססים על אניס ונותנים ארומה דומה.
טיפ של ברמנים: שוטפים את הכוס המקוררת באבסינת או בערק, מסובבים כך שהדפנות יתכסו, ושופכים את העודף. את שאר המרכיבים מערבבים עם קרח ומסננים לכוס. בייקר הורה לערבב ״בכיוון השעון״, פרט משעשע שאין לו השפעה כימית, אבל מעיד על סגנון הכתיבה שלו.
עובדה משעשעת: בייקר נסע בעולם וכתב על משקאות במשך עשרות שנים, וספריו הם אחד המקורות העיקריים למשקאות שנשכחו ונחשפו מחדש בתחיית הקוקטיילים של שנות ה-2000.