פורטו פליפ: מבירה חמה עם מוט ברזל לוהט ועד קינוח בכוס
פורט, ברנדי וחלמון ביצה, מנוערים עד קטיפה ומפוזרים באגוז מוסקט. אבל הפליפ המקורי היה משקה אחר לגמרי: בירה חמה של מלחים וטברנות.
- תקופה: 1695 (הפליפ); הגרסה עם פורט מאוחרת יותר
- מקום: אנגליה והמושבות האמריקאיות
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: פליפ / שמנת
לפי מילון אוקספורד, המילה ״פליפ״ תועדה לראשונה ב-1695 לתיאור תערובת של בירה, רום וסוכר שמחממים במוט ברזל מלובן. בטברנות של אנגליה ושל המושבות האמריקאיות חיממו את הבירה ליד האש, הוסיפו רום או ברנדי, סוכר, תבלינים וכמעט תמיד אגוז מוסקט וביצים, ואז טבלו בכוס מוט ברזל לוהט שנקרא ״לוגרהד״ או ״פליפדוג״. המוט הקציף את המשקה והוסיף לו טעם שרוף מעט.
עם הזמן הפליפ השתנה: הביצה נשארה, הסוכר גדל, הבירה נעלמה, והמשקה הפסיק להיות מוגש חם. מדריך הבר הראשון שכלל פליפ היה ספרו של ג׳רי תומאס מ-1862, שבו הוא מדגיש שהסוד הוא להעביר את המשקה הלוך ושוב בין שני כלים ולטרוף את הביצים היטב. הפורטו פליפ, עם יין פורט מפורטוגל כבסיס וברנדי לחיזוק, הוא אחת הגרסאות שהחזיקו מעמד, והוא רשום ברשימת ה״בלתי נשכחים״ של IBA. איש אינו יודע מי הכין אותו ראשון.
חשוב להבדיל בין פליפ לאגנוג: באגנוג יש אלכוהול, ביצה, שמנת, סוכר ותבלינים, ובפליפ אותם מרכיבים בלי שמנת. לכן הפליפ קל יותר ומרגיש כמו קינוח עשיר, אך לא כבד כמו אגנוג.
טיפ של ברמן: מנערים קודם בלי קרח כדי שהחלמון יתחלב, ואז שוב בחוזקה עם קרח. משתמשים בביצים טריות מאוד, ויש מי שמעדיף ביצים מפוסטרות. את אגוז המוסקט מגררים טרי מעל המשקה ברגע ההגשה, כי אבקה מוכנה מאבדת את הארומה.
עובדה משעשעת: את מוט הברזל המלובן כינו באנגלית ״לוגרהד״, ומכאן כנראה הביטוי at loggerheads, ״בעימות״, אולי כי המוטות שימשו גם ככלי נשק בקטטות טברנה. זו השערה אטימולוגית נפוצה, לא עובדה מוכחת.