לימונדת רימונים: הפרי של שבעת המינים פוגש את הלימונדה
לימון, רימון ובועות. לימונדת הרימונים היא משקה מודרני, אבל שני המרכיבים המרכזיים שלה הם מהוותיקים בהיסטוריה של המשקאות.
- תקופה: מודרני; הלימונדה מתועדת מימי הביניים
- מקום: ישראל (וריאציה ביתית ובתי קפה)
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: לימונענע
ללימונדת רימונים אין ממציא מתועד. זו וריאציה ביתית ובתי קפה שנפוצה בישראל במיוחד בסתיו, בעונת הרימונים ולקראת ראש השנה. הסיפור שלה הוא הסיפור של הלימונדה ושל הרימון.
מקורות מימי הביניים במצרים מתארים משקאות לימון ממותקים בסוכר, ובפריז של המאה ה-17 פעל איגוד של מוכרי לימונדה, שהסתובבו ברחובות ומזגו מתוך מכלים שנשאו על הגב. בעולם הערבי ובמזרח התיכון כולו לימון עם סוכר ונענע הוא משקה קיץ ותיק, וממנו צמחה גם הלימונענע הישראלית.
הרימון הוא אחד משבעת המינים שבהם נשתבחה הארץ, מוטיב עתיק בעיטורי כלי המקדש ובמעיל הכוהן הגדול, ובליל ראש השנה אוכלים אותו כסימן לשנה מלאה זכויות. בשווקים בישראל, למשל בתל אביב ובירושלים, מוכרים בעונה מיץ רימונים טרי שנסחט במקום במכבש ידני. המיץ החמצמץ והאדום מתאים במיוחד ללימונדה, כי הוא מוסיף צבע וגם טעם מעט מר-עפיצי שמאזן את המתיקות.
טיפ: מיץ רימונים טרי משתנה בין זנים, יש מתוק מאוד ויש חמוץ, ולכן טועמים ומתאימים את כמות הסירופ. את הסודה מוסיפים אחרונה ומעל הרבה קרח, כדי לשמור על בועות. ואם רוצים שכבות יפות, מוזגים קודם לימון וסירופ, אחר כך סודה, ובסוף את מיץ הרימונים לאט מעל גב כפית.
עובדה משעשעת: הגרנדין, הסירופ האדום שקרוי על שם הרימון בצרפתית, מיוצר היום פעמים רבות בלי רימון בכלל. לימונדה עם מיץ רימונים אמיתי היא בעצם חזרה למקור של הצבע האדום בבר. והאמונה שיש ברימון 613 גרעינים בדיוק היא מסורת עממית בלבד.