ספריץ רימון וג'ינג'ר: בועות בלי אלכוהול, עם פרי של שבעת המינים
מיץ רימונים, בירת ג'ינג'ר חריפה וליים: משקה מבעבע ללא אלכוהול שמתאים לכל השולחן.
- תקופה: שילוב מודרני, ללא תאריך מתועד
- מקום: ישראל
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: ללא אלכוהול (מיול)
לספריץ רימון וג'ינג'ר אין ממציא מתועד; זה שילוב מודרני מעולם המשקאות ללא אלכוהול, שהתרחב מאוד אחרי אמצע שנות ה-2010, כשברים ומסעדות התחילו להתייחס למשקאות כאלה ברצינות ולא רק כמיץ בכוס. הוא בנוי כמו קוקטייל ממשפחת המיול: פרי, ליים ובירת ג'ינג'ר.
הרימון הוא הכוכב הישראלי כאן. הוא אחד משבעת המינים בספר דברים, רימונים רקומים מעטרים את שולי מעיל הכוהן הגדול בספר שמות, ובראש השנה נוהגים לאכול רימון ולברך ״שנרבה זכויות כרימון״. עונת הרימונים בישראל, בסוף הקיץ ובסתיו, חופפת לחגים, ולכן זה משקה טבעי לשולחן משפחתי שבו לא כולם שותים אלכוהול.
בירת ג'ינג'ר נולדה באנגליה של המאה ה-18 כמשקה מותסס של ג'ינג'ר, סוכר ומים, שיכול היה להכיל אלכוהול. בירת הג'ינג'ר המודרנית היא משקה קל מוגז, חריף יותר מג'ינג'ר אייל, ובזכותו המשקה מקבל עקיצה חמה שמאזנת את החמיצות והעפיצות של הרימון.
הטיפ: כוס גבוהה מצוננת מלאה קרח, מיץ רימונים טהור, כמה טיפות ליים, ובירת ג'ינג'ר קרה מלמעלה, נמזגת לאט כדי לשמור על הבועות. בחישה אחת בלבד. גרגרי רימון או פלח ליים בקישוט. טעות נפוצה היא 'משקה רימונים' ממותק במקום מיץ, שהופך את הכול למתוק מדי.
עובדה משעשעת: גרנדין, הסירופ האדום שבמשקאות רבים, היה במקור סירופ רימונים, והשם בא מהמילה הצרפתית לרימון, grenade. רבים מהגרנדינים המסחריים של היום כבר לא מכילים רימון בכלל.