פיסקו סאוור: הברמן האמריקאי בלימה והוויכוח בין פרו לצ'ילה
פיסקו, לימון, סוכר וקצף חלבון עם טיפות ביטרס: משקה ששתי מדינות רואות בו סמל לאומי.
- תקופה: שנות ה-20 (אזכור ראשון 1920)
- מקום: מוריס בר, לימה, פרו
- ממציא: ויקטור ווהן מוריס
- משפחה: סאוור
הסיפור המתועד מתחיל בוויקטור ווהן מוריס, ברמן אמריקאי שהגיע לפרו לעבוד בפרויקט רכבת ופתח ב-1916 את מוריס בר בלימה. הבר היה פופולרי בקרב האליטה המקומית וזרים דוברי אנגלית, ומוריס פיתח את הפיסקו סאוור כגרסה של הוויסקי סאוור. היסטוריונים מתווכחים על התאריך, בין 1915 לשנות ה-20, ואזכור הדפוס המוקדם ביותר הוא מודעה במגזין מ-1920. הגרסה הראשונה הייתה כנראה פשוטה: פיסקו, ליים וסוכר.
את המתכון הפרואני המודרני מייחסים למריו ברוז'ה, פרואני שהתמחה אצל מוריס מ-1924 והוסיף ביטרס אנגוסטורה וחלבון ביצה, שנתנו למשקה מרקם משיי וקצף לבן. בצ'ילה רווח במשך שנים סיפור על מלח אנגלי בשם אליוט סטאב שהמציא את המשקה באיקיקה ב-1872, אבל החוקר גיירמו טורו-לירה הראה שהמקור דיבר בעצם על וויסקי סאוור, והטענה נחשבת מופרכת. הוויכוח על הפיסקו עצמו, פרואני או צ'יליאני, נמשך עד היום.
בפרו נקבע ב-2003 יום הפיסקו סאוור הלאומי, שחל בשבת הראשונה של פברואר. הגרסה הצ'יליאנית שונה: פיסקו צ'יליאני, שלעיתים מיושן בעץ, ליים מזן פיקה, סוכר אבקה, ובדרך כלל בלי חלבון וביטרס. IBA מציג את הפיסקו סאוור ברשימת הקלאסיקות העכשוויות.
טיפ של ברמן: הקצף הוא כרטיס הביקור. מנערים קודם בלי קרח כדי לפרק את החלבון, ואז מנערים שוב עם קרח. מסננים לכוס מצוננת ומטפטפים כמה טיפות ביטרס על הקצף, שגם נותנות ארומה וגם מאזנות את ריח הביצה. לימון או ליים צריכים להיות סחוטים טרי, ממש לפני ההכנה.