ספריץ פסיפלורה: פרח של מיסיונרים וגזוז תל אביבי
לפסיפלורה יש שם עם היסטוריה דתית מברזיל, ולמשקה המבעבע שלה יש קרוב משפחה ישראלי ותיק: הגזוז.
- תקופה: מודרני
- מקום: לא ידוע
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: ספריץ ללא אלכוהול / גזוז
ספריץ פסיפלורה בלי אלכוהול הוא שילוב מודרני בלי ממציא מתועד, אבל לפרי יש סיפור. הפסיפלורה האכילה מקורה בדרום ברזיל, פרגוואי וצפון ארגנטינה. בסביבות 1700 השתמשו מיסיונרים בברזיל בפרח שלה ככלי הוראה, וכינו אותו "פרח חמשת הפצעים", כסמל לצליבה. מכאן השם הלטיני Passiflora, "פרח הייסורים", ומכאן גם השם האנגלי passion fruit.
בישראל, הדרך הטבעית לחשוב על משקה כזה היא גזוז: מים מוגזים עם סירופ או פירות. לפי Delicious Israel, קיוסק הגזוז הראשון בתל אביב נפתח בשדרות רוטשילד ב-1910. בעשור האחרון החזיר בני בריגה מקפה לוינסקי 41 בשוק לוינסקי את הגזוז לחיים, עם פירות מושרים בסוכר, פרחים ועשבי תיבול, ואף כתב עליו ספר יחד עם אדינה זוסמן. ספריץ פסיפלורה הוא בן דוד קרוב לסגנון הזה.
טיפ של ברמן: את ליבת הפסיפלורה עדיף לנער או לערבב חזק עם הליים והסירופ לפני הוספת הסודה, כדי שהטעם יתפזר. מי שלא אוהב את הגרעינים יכול לסנן, אבל הם חלק מהמראה. סירופ וניל מעגל את החמיצות החדה של הפרי, ורק אז מוסיפים סודה קרה, בעדינות.