מוחיטו בלי אלכוהול: הוואנה, נענע ושאלה פתוחה
המוחיטו נולד בקובה, אבל אף אחד לא יודע בדיוק מתי. הגרסה בלי הרום משאירה את מה שתמיד היה הלב שלו: ליים, סוכר, נענע ובועות.
- תקופה: מוחיטו: לא ידוע (מאה 16 עד מאה 20, שנוי במחלוקת); גרסה בלי אלכוהול: מודרנית
- מקום: הוואנה, קובה
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: מוחיטו / משקה ללא אלכוהול
מוצא המוחיטו שנוי במחלוקת. לפי גרסה אחת, השורשים במאה ה-16, במשקה של ליים, סוכר ונענע עם אגוארדיינטה (תזקיק קנה סוכר גס) שמיוחס לאנשי סר פרנסיס דרייק, ומכונה "אל דראקה". לפי גרסה אחרת, המשקה המוכר התגבש בהוואנה רק במאה ה-20. גם השם לא סגור: יש שקושרים אותו ל"מוחו", רוטב ליים קובני, ויש שגוזרים אותו מ"מוחדיטו", "רטוב מעט" בספרדית.
בר לה בודגיטה דל מדיו בהוואנה מזוהה עם המוחיטו, ושם תלוי שלט בכתב יד שמיוחס להמינגוויי. ביוגרפים של הסופר מטילים ספק באמיתותו. הגרסה בלי אלכוהול היא תוספת מודרנית: היא התפשטה עם תנועת המשקאות ללא אלכוהול בעשור האחרון, כשברים התחילו להתייחס לקוקטייל בלי אלכוהול כאל משקה שלם ולא כאל פשרה.
בישראל, השילוב של לימון ונענע מוכר לכולם בזכות הלימונענע. המילה עצמה נולדה, לפי ויקיפדיה העברית, בקמפיין של משרד הפרסום פוגל-לוין, שנועד להוכיח את כוחו של פרסום על אוטובוסים, עבור חברת גלגלי זהב. המשקה היה אז בדוי. ההבדל: לימונענע נטחנת עם קרח, והמוחיטו נבנה בכוס עם נענע מעוכה בעדינות.
טיפ של ברמן: אל תטחנו את הנענע לעיסה. מעיכה קלה משחררת את השמנים הארומטיים, ומעיכה חזקה מוציאה מרירות ירוקה. סוכר לבן דק או סירופ נמס טוב יותר מסוכר גס, ואת הסודה מוסיפים בסוף, על הרבה קרח, כדי לשמור על הבועות.