יין חם: מרומא העתיקה ועד שווקי חג המולד בירושלים ובנצרת
יין אדום, הדרים, קינמון וציפורן על אש קטנה. זה אחד המשקאות המעורבבים הוותיקים בהיסטוריה, וגם בישראל יש לו עונה משלו.
- תקופה: המאה ה-2 לפנה״ס (התיעוד הראשון)
- מקום: רומא העתיקה, ואחר כך כל אירופה
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: יין ופאנץ׳
התיעוד הראשון של יין שמחממים ומתבלים נמצא במחזה ״קורקוליו״ של המחזאי הרומי פלאוטוס, מהמאה ה-2 לפני הספירה. הלגיונות הרומיים הביאו את היין ואת גידול הגפנים עד הריין, הדנובה וגבול סקוטלנד, ואיתם גם את המתכונים. בימי הביניים התפתח ה״היפוקרס״, יין מתובל וממותק: ספר הבישול האנגלי Forme of Cury משנת 1390 מתאר טחינת קינמון, ג׳ינג׳ר, ציפורן, אגוז מוסקט, הל ותבלינים נוספים וערבובם עם יין אדום וסוכר.
מכאן התפצל המשקה למסורות מקומיות: הגלוואיין בגרמניה ובאוסטריה, הגלוג בסקנדינביה, הווין שו בצרפת והמאלד וויין בבריטניה, שבה הוא קשור בעיקר לחג המולד. בתקופה הוויקטוריאנית היה פופולרי גם ״סמוקינג בישופ״, גרסה שצ׳רלס דיקנס הזכיר ושכמעט נשכחה. אין מתכון אחד ״נכון״: כל אזור וכל בית מתבלים אחרת.
בישראל, יין חם הוא משקה חורף מוכר, והוא קשור במיוחד לחגיגות חג המולד של הקהילות הנוצריות. כתבות בעיתונות הישראלית מתארות שווקי חג מולד בירושלים, למשל ליד השער החדש ובבניין ימק״א, ובנצרת, שבהם מגישים יין חם לצד מאכלים מסורתיים, וגם בחיפה מתקיימות חגיגות דומות במושבה הגרמנית. בבתים ובבתי קפה רבים בישראל מכינים אותו בימי החורף הגשומים, לפעמים עם תוספות מקומיות כמו קליפות תפוזים או רימונים.
טיפ של ברמן: לעולם לא להרתיח. מחממים לאט עד שהיין מהביל, בערך 70 מעלות, כי רתיחה מאדה את האלכוהול והופכת את התבלינים למרירים. משתמשים ביין אדום פירותי ולא יקר, אבל לא יין פגום. מסננים את התבלינים לפני ההגשה כדי שהציפורן לא תשתלט.
עובדה משעשעת: גם לגרסה הלא-אלכוהולית יש מסורת: בבריטניה מגישים מיץ תפוחים חם ומתובל לצד היין, כך שכל המשפחה יכולה לחגוג סביב אותו סיר.