לונג איילנד אייס טי: תה קר בלי טיפת תה
הוא נראה כמו תה קר עם לימון, אבל אין בו תה בכלל. יש בו חמישה משקאות בסיס, ושתי מדינות אמריקאיות שמתווכחות מי המציא אותו.
- תקופה: 1972 (לפי הגרסה המקובלת)
- מקום: Oak Beach Inn, לונג איילנד, ניו יורק (שנוי במחלוקת)
- ממציא: רוברט ״רוזבאד״ באט (שנוי במחלוקת)
- משפחה: היילבול
לפי גרסה אחת, המקובלת יותר, את המשקה המציא ב-1972 רוברט ״רוזבאד״ באט, ברמן במסעדה-בר Oak Beach Inn בלונג איילנד שבמדינת ניו יורק, במסגרת תחרות ברמנים שחייבה שימוש בטריפל סק. לפי גרסה אחרת, שמקדמת לשכת התיירות של העיר קינגספורט בטנסי, את הרעיון הגה עוד בשנות ה-20, בתקופת היובש, מבריח משקאות בשם צ'רלי בישופ, והשם מגיע מאי קטן בשם לונג איילנד בנהר הולסטון. לגרסת טנסי אין תיעוד עצמאי מוצק, ולכן רוב היסטוריוני הקוקטיילים מעדיפים את סיפור ניו יורק.
המתכון התגבש סביב כמויות שוות וקטנות של וודקה, ג'ין, רום לבן, טקילה וטריפל סק, עם לימון, סוכר ומעט קולה שנותנת את הצבע של תה. באט עצמו השתמש בתערובת חמוצה מוכנה. בשנות ה-80 הוא הפך לאחד המשקאות המזוהים ביותר עם ברים אמריקאיים, ו-IBA רשמה אותו בקטגוריית ה״עכשוויים״.
חשוב לדעת: זה משקה חזק מאוד. למרות הטעם הקליל, כוס אחת מכילה כמות אלכוהול של כמה משקאות רגילים, ולכן נכון להכין אותו במידות המדויקות, לשתות אותו לאט, לצד מים, ולא להתייחס אליו כמו להיילבול רגיל.
טיפ של ברמנים: לימון סחוט טרי במקום תערובת מוכנה משנה הכול, והקולה היא רק ״נגיעה״ לצבע, לא השלמה של חצי כוס. בונים על הרבה קרח בכוס גבוהה ומערבבים בעדינות כדי לא לאבד את התסיסה.
עובדה משעשעת: המשקה הוליד משפחה שלמה של ״תה קר״ עם שמות של מקומות, כמו לונג ביץ' עם חמוציות במקום קולה, שגם בהם אין תה.