ברד לימונענע עם וודקה: הקיוסק הישראלי בגרסה למבוגרים
הברד הירוק של הקיץ הישראלי, עם וודקה: משקה שכל כולו לימון, נענע וקרח טחון.
- תקופה: גרסה מודרנית; השם לימונענע: לא יאוחר מ-1997
- מקום: ישראל
- ממציא: לא ידוע
- משפחה: לימונדה (קפוא)
הלימונענע עצמה היא משקה לימון ונענע ותיק ואזורי, אבל השם שלה נולד בקמפיין של משרד הפרסום פוגל-לוין עבור גלגלי זהב, שפרסם על אוטובוסים משקה שלא היה קיים, לא יאוחר מ-1997 ולפי רוב המקורות בתחילת שנות ה-90. אחרי שהבדיה נחשפה, הביקוש הפך אותה למוצר אמיתי. את הסיפור המלא אנחנו מספרים בכתבה על לימונענע.
אחת הדרכים שבהן הלימונענע הפכה לסמל קיץ היא הברד: לימונענע טחונה עם קרח, שנמכרת בקיוסקים, בחופים ובתחנות דלק ומוכנה גם בבתים. ברד לימונענע עם וודקה הוא גרסה מודרנית למבוגרים ללא ממציא מתועד, שמופיעה בברי חוף ובמסיבות קיץ. הוודקה נבחרה כי היא ניטרלית ומשאירה את הבמה ללימון ולנענע.
הקוקטיילים הקפואים כמשפחה קיבלו דחיפה גדולה בארצות הברית: ב-1971 בדאלאס הסב מסעדן בשם מריאנו מרטינס מכונת גלידה רכה להכנת מרגריטות קפואות, והמכונה המקורית שמורה היום באוסף מוזיאון סמית'סוניאן. מאז משקאות קפואים הם ז'אנר בפני עצמו.
הכלל החשוב בברד הוא שהקור מחליש את תחושת המתיקות, ולכן מתכון קפוא צריך יותר סוכר מאשר אותו משקה בכוס עם קרח. זה גם מסביר למה קל לא לשים לב לאלכוהול במשקה קפוא: הקור מסתיר אותו. כדאי לזכור שמדובר במשקה עם וודקה, לשתות אותו לאט, ולהגיש אותו רק למבוגרים, בכוס שמבדילה אותו מהברד הרגיל.
הטיפ: בבלנדר שמים קודם את הנוזלים, לימון, סוכר או סירופ, וודקה ועלי נענע, ורק אחר כך את הקרח. טוחנים קצר עד מרקם חלק; טחינה ארוכה מחממת ומדללת. סירופ סוכר מתמזג טוב יותר מסוכר גבישי. טעות נפוצה היא יותר מדי קרח, שמייצר גוש שלא עובר בקש.
עובדה משעשעת: המילה העברית 'ברד' לקוחה ממזג האוויר, אבל המשקה עצמו קרוב משפחה של הגרניטה הסיציליאנית ושל השרבט, ששמו מגיע מהמילה הערבית 'שַׁרְבָּה', משקה.