הוגו ספריץ: מליסה, סמבוק ובר קטן בדרום טירול
פרוסקו, סירופ פרחי סמבוק, נענע וסודה. ההוגו נולד לפני כעשרים שנה בעיירה אלפינית, והפך לאחד הספריצים הנפוצים באירופה.
- תקופה: 2005
- מקום: בר סן זנו, נאטורנס, דרום טירול, איטליה
- ממציא: רולנד גרובר
- משפחה: ספריץ / מבעבע
את ההוגו יצר ב-2005 רולנד גרובר, ברמן בבר סן זנו בעיירה נאטורנס (נאטורנו) שבדרום טירול, אזור דובר גרמנית בצפון איטליה. גרובר חיפש חלופה לספריץ הכתום הנפוץ, והגרסה הראשונה שלו כללה פרוסקו, סירופ מליסה (לימונית) מקומי, ענף נענע וסודה. לפי סיפור אחד הוא שקל לקרוא לו ״אוטו״ ובחר בסוף ב״הוגו״ פשוט כי השם מצא חן בעיניו; לפי גרובר, לשם אין משמעות מיוחדת.
המליסה הוחלפה מהר מאוד בסירופ פרחי סמבוק, שהיה זמין יותר, ויש מקורות הקושרים את המעבר להתפשטות ליקרי פרחי סמבוק בשנים שאחר כך. מדרום טירול עבר המשקה לאוסטריה, לגרמניה ולשווייץ, והפך לסמל של קיץ אלפיני. היום הוא נפוץ בכל אירופה גם בגרסאות עם ליים, שאינו חלק מהמתכון הראשון.
ההוגו שייך למשפחת הספריץ, אבל בניגוד לאפרול ספריץ, אין בו ליקר מר. לכן הוא מתוק ופרחוני יותר, ונחשב לספריץ קליל. בגלל שבסיסו פרוסקו וסודה, אחוז האלכוהול בו נמוך יחסית לקוקטיילים על בסיס משקה חריף, אך הוא עדיין משקה אלכוהולי.
טיפ של ברמן: מוחאים את עלי הנענע בעדינות בכף היד, ״סטירה״ קלה, כדי לשחרר ארומה בלי לרסק אותם למרירות. בונים בכוס יין גדולה מלאה קרח: קודם הסירופ, אחר כך פרוסקו קר ובסוף סודה, ומערבבים פעם אחת בעדינות. טעות נפוצה היא להגזים בסירופ, שמכסה על הפרוסקו.
עובדה משעשעת: ההוגו הוא מהקוקטיילים הבודדים שידועים בהם הממציא, הבר והשנה, נדירות בהיסטוריה של הקוקטיילים, שבה רוב סיפורי המקור שנויים במחלוקת.