דאקירי: מהנדס מכרות, כפר קובני ושלושה רכיבים מושלמים
רום לבן, ליים וסוכר. הדאקירי הוא אולי המבחן הכי כן של ברמן, כי אין מאחורי מה להסתתר.
- תקופה: סביב 1898-1900
- מקום: דאיקירי, ליד סנטיאגו דה קובה
- ממציא: מיוחס לג׳נינגס קוקס
- משפחה: סאוור
לפי הסיפור המקובל, הדאקירי נקשר למהנדס המכרות האמריקאי ג׳נינגס קוקס, שעבד במכרות הברזל ליד הכפר דאיקירי שבמזרח קובה, סמוך לסנטיאגו, סביב 1898 ותחילת המאה ה-20. רום, ליים וסוכר היו שילוב מקומי נפוץ הרבה לפניו, ולכן נכון יותר לומר שקוקס והמהנדסים שסביבו נתנו לו שם ופרסום, ולא שהמציאו אותו מאפס. לפי המסופר, הקצין הימי לושס ג׳ונסון הביא אותו ב-1909 למועדון הצבא והצי בוושינגטון.
בשנות ה-20 וה-30 הדאקירי הפך לכוכב של הבר אל פלורידיטה בהוואנה, שם הברמן קונסטנטינו ריבאלאיגואה פיתח גרסאות טחונות עם קרח גרוס ונגיעת ליקר מרסקינו. ארנסט המינגוויי היה לקוח קבוע שם, ובספריו הדאקירי מופיע לא פעם. מאוחר יותר הדאקירי נמנה גם עם המשקאות האהובים על הנשיא ג׳ון קנדי, והוא נמצא ברשימת ׳הבלתי נשכחים׳ של IBA.
בשנות ה-70 וה-80 ׳דאקירי׳ נעשה בעיני רבים שם נרדף למשקה קפוא, מתוק וצבעוני ממכונת ברד, בעיקר בגרסת התות. החייאת הקוקטיילים הקלאסיים בשנות ה-2000 החזירה את הגרסה המנוערת והפשוטה, וכיום בברים רבים היא נחשבת ללחיצת יד בין ברמנים.
טיפ של ברמן: האיזון הוא הכול. התחילו ביחס של בערך 2:1:0.75 בין רום, ליים טרי וסירופ סוכר, וטעמו. נערו חזק עם הרבה קרח כדי לקבל דילול וקור, ומסננים לכוס קוקטייל מצוננת. ליים סחוט מראש לכמה שעות עדיין בסדר, אבל מיץ ליים מבקבוק מהסופר יהרוס את המשקה.
עובדה משעשעת: בסצנה המפורסמת ב׳איים בזרם׳ של המינגוויי, הגיבור תומאס הדסון שותה דאקירי כפול בלי סוכר בפלורידיטה. הספר יצא לאור רק אחרי מות הסופר, ב-1970.