בליני: אפרסקים לבנים, פרוסקו וצבע מציור ונציאני
בבר קטן ליד כיכר סן מרקו בוונציה, מישהו הסתכל על אפרסקים בעונתם וחשב על צייר מהמאה ה-15. כך נולד אחד המשקאות האיטלקיים המפורסמים.
- תקופה: 1934-1948
- מקום: הארי׳ס בר, ונציה
- ממציא: ג׳וזפה צ׳יפריאני
- משפחה: מבעבע / יין
את הבליני המציא ג׳וזפה צ׳יפריאני, מייסד הארי׳ס בר בוונציה, מתישהו בין 1934 ל-1948; התאריך המדויק אינו ידוע, ו-1948 הוא המועד המצוטט לרוב. הוא קרא למשקה על שם הצייר הוונציאני ג׳ובאני בליני, כי הגוון הוורוד של המשקה הזכיר לו צבע באחד מציוריו. הארי׳ס בר עצמו, שנפתח ב-1931, היה מקום מפגש של סופרים ואמנים, וארנסט המינגוויי היה בין הקבועים המפורסמים שלו.
בהתחלה הבליני היה ספיישל עונתי: הוגש רק כשהיו אפרסקים לבנים טריים, בקיץ ובסתיו. הוא הפך למשקה לכל השנה רק כשיזם צרפתי הקים עסק ששלח מחית אפרסקים לבנים טרייה לבר בוונציה ולסניף הניו יורקי שלו. היום הוא רשום ברשימת ה״עכשוויים״ של IBA. האיטלקים נוהגים מזמן להשרות פרוסות אפרסק ביין, כך שהרעיון לא נולד בחלל ריק.
IBA מציע גם גרסאות אחיות: פוצ׳יני עם מנדרינה, רוסיני עם מחית תות, וטינטורטו עם מיץ רימונים. הגרסה האחרונה מעניינת במיוחד לקורא ישראלי, כי רימון הוא פרי שמוכר כאן מכל שולחן ראש השנה, אבל היא איטלקית ואינה המצאה מקומית.
טיפ של ברמן: אל תנערו. שופכים את מחית האפרסקים לכוס, מוסיפים פרוסקו קר לאט ומערבבים בעדינות מלמטה למעלה כדי לא לאבד בועות. אפרסקים לבנים בשלים הם העיקר, ואם הם לא בעונה, עדיף מחית איכותית ממיץ אפרסקים מתוק ומלאכותי. גם הכוס והיין צריכים להיות קרים מאוד.
עובדה משעשעת: השם ״בליני״ חוזר באופן לא קשור במטבח הרוסי, שבו בליני הן לביבות דקות; לשני הדברים אין קשר היסטורי, למרות שבתפריטי בראנץ׳ הם נפגשים לפעמים.