אלכסנדר: הקוקטייל הלבן מניו יורק שהפך לקינוח
שמנת, קקאו ומשקה בסיס: מגרסת ג'ין של תחילת המאה ה-20 ועד הברנדי אלכסנדר של המאה שאחריה.
- תקופה: 1916 (בדפוס)
- מקום: ניו יורק, ארצות הברית (מקור שנוי במחלוקת)
- ממציא: לא ודאי (טרוי אלכסנדר, רקטור'ס, לפי גרסה אחת)
- משפחה: שמנת / קינוח
האלכסנדר הופיע בדפוס כבר בספר Recipes for Mixed Drinks של הברמן הוגו אנסלין מ-1916, ובגרסה המוקדמת שלו הבסיס היה ג'ין ולא ברנדי. מי המציא אותו ועל שם מי נקרא, שנוי במחלוקת. לפי גרסה אחת הכין אותו ברמן בשם טרוי אלכסנדר במסעדת רקטור'ס בניו יורק, משקה לבן לארוחה לכבוד פיבי סנואו, דמות פרסומית בלבן של חברת רכבות. לפי גרסאות אחרות הוא נקרא על שם מבקר התיאטרון אלכסנדר וולקוט, על שם הצאר אלכסנדר השני, או שנוצר לחתונת הנסיכה מרי בלונדון ב-1922.
עם השנים הברנדי דחק את הג'ין, והברנדי אלכסנדר הפך לגרסה המוכרת ביותר; הוא גם הגרסה ש-IBA מציג היום ברשימת הבלתי נשכחים. השילוב של קוניאק, ליקר קקאו ושמנת יצר משקה סמיך ועשיר שמוגש בדרך כלל אחרי ארוחה, עם גרידת אגוז מוסקט מעל. במחצית השנייה של המאה ה-20 הוא נחשב משקה קינוח קלאסי בברים של מלונות.
רגע מפורסם: לפי התיעוד, הזמר הארי נילסון הכיר לג'ון לנון את הברנדי אלכסנדר במרץ 1974, ולנון סיפר אחר כך שהם הזכירו לו מילקשייק. האמירה הזאת היא גם אזהרה: המשקה מתקתק וחלק, אבל יש בו לא מעט אלכוהול, ועדיף ללגום אותו לאט.
טיפ של ברמן: מנערים חזק, עם הרבה קרח, כדי לקבל מרקם אוורירי, ומסננים לכוס מצוננת. שמנת שמנה מדי או ניעור חלש משאירים את המשקה כבד ושמנוני. גוררים אגוז מוסקט טרי ממש לפני ההגשה: האבקה המוכנה מאבדת את רוב הארומה.